יום רביעי, 7 באפריל 2010

Christian Scott - "Yesterday You Said Tomorrow"



שמו של החצוצרן הצעיר כריסטיאן סקוט הולך לפניו בעולם הג'אז של היום כאמן המוביל של עולם הג'אז של המחר.

המוניטין של סקוט כהילד הרע של הג'אז שנגרם מהתבטאות תקשורתית נגד אגדת הג'אז ווינטון מרסליס, מהקלטת גיטרות-דיסטורשן על קלאסיקות הג'אז ומהופעות חיות ראוותניות אשר זכו לסיקור לא רק מעולם הג'אז אלא גם מעולם האופנה הבהירו למבקריו ולמאזיניו שסקוט הוא אמן טמפרמנטלי ורב ניגודים המעוניין לפרוץ את גבולות הג'אז ולהביא את יצירתו לעולם המוזיקה כולו.


הבאז התקשורתי שנוצר סביב סקוט כיוצר ג'אז מסתורי, גרובי וסקסי הקנה לו לא רק מעמד של כוכב בין-לילה אלא גם חוזה הקלטות נחשק וארוך טווח ואף הזמנה מן המפיק האגדי מרקוס מילר לסיבוב הופעות לציון 25 שנה לאלבום הידוע "TUTU" של מיילס דיוויס האגדי.

סקוט גדל בניו-אורלינס - עיר מולדת הג'אז למשפחת מוזיקאים נודעת ומספר שכנער למד לנגן על כל הכלים סביבו:

"בנוסף להתמקדותי בחצוצרה למדתי לנגן על סקסופון, טרומבון, פסנתר, קונטרבס ותופים. נוכחתי בחשיבות יכולתי כמנהיג להקה להכיר מקרוב את תפקידם של כל הכלים הדומיננטים בג'אז על מנת שאוכל לכוון את חברי הלהקה בהתאם לחזון המוזיקלי שאני שומע בראשי".


ביצירותיו משלב סקוט השפעות עכשיוויות מעולם הרוק, המוזיקה האלקטרונית והראפ ויוצר הוא סגנון ידש ייחודי ומעניין: "המוזיקה שלי משלבת בין ענקי הג'אז של שנות ה-60-כמיילס דיוויס, ג'ון קולטריין וצ'ארלס מינגוס לבין ג'ימי הנדריקס, בוב דילן ורדיוהד".

השפעתם של רדיוהד ברורה בגרסת הכיסוי לשיר "The Eraser" של ת'ום יורק:

"שמעתי את השיר לראשונה במסיבה וההרמוניה המסתורית של השיר לכדה את תשומת לבי וריגשה אותי-לא ניתן להבחין אם השיר מנוגן בסולם מינורי או מג'ורי והניגוד שנוצר הוא מסתורי ועוצמתי".

הדיאלוג הזה בין מינור למג'ור, עצב לשימחה ובין חושך לאור הוא חלק מהותי מן המוזיקה של סקוט, ומבטא ומסמל את פרדוקס הקיום האנושי בעולם מודרני אלא ניגודים ואפשרויות.


סקוט נוגע בעבודתו בנושאים עכשיויים כגון הפערים החברתיים בארצות הברית, ההוריקן קטרינה בעיר מולדתו ניו-אורלינס ואף המהומות באפריקה ומרגיש שאלבומיו נוגעים בקהל מאזינים ללא הבדל גיל או גזע:

"בהופעות אני שמח לראות ולפגוש אנשים מכל רקע אפשרי-מנשים בנות שבעים, זוגות בני 30 ועד תלמידי קולג' ונוער.

כל אחד מתוך קהל זה מוצא דברים שונים המדברים אליו בהופעותי ובאלבומי.

אני מרגיש שהאלבום האחרון הוא הטוב ביותר שלי ובמבט לאחור אני והלהקה בילינו את השנים האחרונות בהכנה ליצירתו. כבוד גדול הוא לי שאיש ההקלטות האגדי רודי וואן-גלדר, שלזכותו הקלטת כל אלבומי הבלו-נוט של שנות הזהב של הג'אז חזר מפרישתו להקלטה חד-פעמית ונדירה של אלבום זה, ואמר הוא שזו אחת מהיצירות הטובות ביותר שהקליט בקריירה שלו".

לאחר שה-בי.בי.סי. הבריטי הכתיר את אלבומו החדש של סקוט כאלבום הג'אז הטוב ביותר של ה-50 שנה האחרונות לא נותר אלא להנות מאלבום מיוחד זה ולצפות בכליון אוזניים להמשך יצירתו של כריסטיאן סקוט.

להאזנה :
http://www.youtube.com/watch?v=k46oLtMiqVo

Keith Jarrett - "Testament"


אחרי שנים של הופעות עם שלישיית ג'אז ושנה בלהקתו של מיילס דיוויס הפסנתרן קית' ג'ארט הקליט אלבום יחיד-מסוגו של קונצרט סולו מאולתר לחלוטין-ללא מנגינות, הרמוניה או מבנה שהוכנו מראש.

עם אלבום זה הנקרא "קולן קונצרט" המציא ג'ארט עולם חדש של קונצרטים לכלי בודד אשר בו מאלתר הסולן יצירות הנשמעות כתובות-מראש באיכותן.

אלבום היסטורי זה הוא הנמכר והידוע ביותר של ג'ארט-אמן טמפרמנטלי הידוע כפורץ-דרך בסגנונות שונים ותחומי יצירה רבים.


במהלך השנים יצא ג'ארט למסעות קונצרטים ממושכים ומתישים בהם הקליט אלבומי סולו פסנתר מאולתרים נוספים ונהדרים כולם עשויים מלודיות נהדרות, הרמוניות מערביות ומקצבים הנעים ממוזיקה אפריקאית לבלוז ועד גוספל הכנסיות השחורות של אמריקה.

גם המבנים הספונטניים נעו ממבנה הפוגה הקלאסי הלקוח מעולמו של באך, ועד בלדות מעולם הג'אז ובלוז לסוגיו.

עולם המוזיקה כולו נדהם מיכולתו של ג'ארט ליצור יש-מאין - אפילו מיילס דיוויס הזכיר בראיון שמופלא בעיניו כיצד ג'ארט יוצר מוזיקה ללא כל חומר מוכן מראש.


נדמה היה שיצירתו הבילתי פוסקת באה לקיצה ב1997 כשאובחן ג'ארט עם תסמונת תשישות כרונית ופרש מנגינה לחלוטין למשך 3 שנים.

בזמן מחלתו מצא ג'ארט כיוחות לנגן כחצי שעה ביום וברגעים אלו הקליט בביתו אלבום סולו של בלדות ג'אז ידועות כמתנת כריסטמס לאשתו.

אלבום זה הנקרא "The Melody At Night With You" מרגש בעומקו ופשטותו ומהווה ניגוד לאלבומיו האחרים של ג'ארט בהיצמדותו למנגינות הכתובות ולמעט אילתורים סביב המנגינות.


עם חזרתו של ג'ארט לבמות הקונצרטים בשנת 2002 היכה ג'ארט את קהל מאזיניו בתדהמה מוחלטת.

שמועות רבות נסבו סביב "עולמו החדש של ג'ארט" ועם צאת האלבום "Radiance" התברר מדוע-ג'ארט הצליח (בפעם המי יודע כמה) להמציא את עצמו מחדש ולפרוץ את גבולות הז'אנר שהוא בעצמו יצר 30 שנה קודם ואף הביא לידי שלמות:


"בתחילת העשור הנוכחי חיפשתי דרך חזרה אל עולם הסולו-פסנתר המאולתר - להתחיל ללא כלום וליצור עולם שלם.

אך מצאתי עצמי חוזר לקרקע מוכרת מן העבר - ומאלתר יצירות שפעם אהבתי והיום לא והבנתי שעלי לחפש דרך חדשה".


ואכן המלודיות הקלאסיות ואפילו מתקתקות-סימן ההיכר של ג'ארט-הוחלפו במלודיות אבסרטקטיות ונועזות יותר, ההרמונייה המסורתית הוחלפה במהלכים כרומטיים השואבים מעולם המוזיקה הקלאסית המודרנית יותר מהרמוניות הג'אז.

אלבום זה יצר סביבו סערות תקשורתיות אשר נבעו מציפיותיו של קהל המאזינים של ג'ארט אשר הורגלו לנגינת הסולו של ג'ארט הידועה והמוכרת מאלבומיו הנגישים הרבה יותר כגון "לה סקאלה" ו-"טוקיו קונצרט".

מבקריו של ג'ארט אשר הניחו שמדובר בנסיון אוונגרדי וחד-פעמי הבינו שמדובר בדרך אומנותית חדשה עם צאת אלבום הסולו הבא אשר הוקלט ב"קרנגי-הול" ב-2005-אלבום זה מראה את התפתחות הסגנון החדש של ג'ארט-חדשני, אבסטרקטי ומסתורי כקודמו אך הפעם משלב ג'ארט גם מוטיבים קליטים יותר כבלדה יפיפיה וכמקצב גוספל קצר.

ההפתעה הגדולה של האלבום הכפול מחכה בסופו-לאחר כשעה וחצי שבהם מותח ג'ארט את גבולות דמיונו ואת אוזן הקהל מנפץ ג'ארט את מוסכמותיו פעם נוספת ומעניק בנדיבות לא אופיינית לו חמישה הדרנים אשר לראשונה בקריירת הסולו שלו אינם מאולתרים-ומנגן הוא 3 בלדות מעולם הג'אז האמריקאי, קטע בלוז ואפילו מנגן לראשונה זה 25 שנה את שיר הנושא מתוך אלבומו הנודע " My Song".


שני האלבומים הנהדרים הללו וכמה סיבובי הופעות מכורים מראש הכינו לא רק את עולם המוזיקה מוזיקאים, מבקרים ומאזינים כאחד אלא גם את ג'ארט עצמו לאחת השנים הקשות בחיו -2008:


"לאחר סיבוב הופעות סולו ביפן הרגשתי שנסקתי לשיאים מוזיקליים חדשים ולא ידעתי כיצד להמשיך הלאה.

אז אשתי השנייה עזבה אותי לאחר 30 שנה יחד. במאבק לשרוד קבעתי במהרה קונצרטים בפריס ובלונדון (שם לא ניגנתי סולו כמעט 20 שנה).

הבנתי שמצבי הרגשי הרעוע אינו מאפשר הכנה ראויה לדרישות הפיזיות והנפשיות העצומות של ביצוע הקונצרטים הללו, אך ידעתי שעלי לנגן בשביל לחיות-אם לא אנגן עכשיו לא אנגן יותר."

לפליאתו של ג'ארט הרגיש הוא שהקונצרט בפריז היה הישג מוזיקלי עצום עבורו, אך למרות זאת בדרכו ללונדון חווה ג'ארט התמוטטות עצבים.

לאחר יומיים של מנוחה במיטה יצא ג'ארט אל אולם הקונצרטים בלונדון ונתן קונצרט היסטורי.

המוזיקה שיצר התחילה כמלודיות מסתוריות וקצרות והפכה צלולה וישירה עם כל מלודיה שבאה אחריה.

בבלדות צלל ג'ארט עמוק עוד יותר אל המשורר שבתוכו, ובקטעי הקצב הסתער על הקלידים כנער המגלה לראשונה את קלידי הפסנתר - אותם קלידים שניגן הוא עליהם כל חייו.

עם כל מנגינה שחולפת נשמע ג'ארט כמגלה מחדש את חדוות היצירה, את אהבת הקהל ואף את עצמו-נראה שכל תו וכל מנגינה מפיחים בו רוח חיים מחודשת.

הערב מגיע לשיאו בקטע גוספל סוער אשר אותו מתאר ג'ארט כלהקת-רוק-חד-פעמית של איש אחד ופסנתר,

ולאחר הקונצרט נזקק הוא לראשונה בחיו לטיפולי-חום לידיו וזרועותיו.


שני הקונצרטים בפריז ולונדון מונצחים באלבום משולש בשם "Testament" ומהווים מסמך מונומנטלי ונדיר לא רק לגדולתו של קית' ג'ארט אלא אף לגדולתה של יצירה מוזיקלית ואף יותר מזה- להתחדשות הרוח האנושית.

להאזנה:


http://www.youtube.com/watch?v=xMybFyqkE_g


Aaron parks - "Invisible Cinema"



עד לא מזמן היה אהרון פרקס פסנתרן צעיר ואלמוני המנגן במועדוני הג'אז הניו-יורקים. עם צאת אלבומו הראשון בלייבל האגדי "בלו-נוט" הפך פרקס בין-לילה לאחד השמות החמים ביותר של עולם הג'אז כיום.


פרקס החל לנגן בילדותו, וכנער צעיר ויתר על לימודי תיכון לטובת לימודי תואר כפול במוזיקה ובמדעי המחשב באוניברסיטה. לאחר מסע הופעות בלהקת הצעירים של פרס ה"גראמי" הוא עבר לניו-יורק בעקבות מלגה לאקדמיה היוקרתית "מנהטן סקול אוף מיוזיק" בגיל 16 בלבד.


לאחר מספר שנים של לימודים והופעות בארה"ב כחבר בלהקתו של החצוצרן זוכה הגראמי טראנס בלאנצ'ארד החל פרקס בעבודתו על האלבום "Invisible Cinema", תהליך שיצר את אחד האלבומים המיוחדים ביותר בעשור האחרון - ללא גימיקים וללא כוכבים אורחים חולק עמנו פרקס יצירה מוזיקלית נדירה-עכשווית ומקורית המתאפיינת במלודיות מרגשות ומעניינות הבאות מעולם הפולק, מקצבים מעולם הרוק והרמוניות ואילתורי ג'אז נהדרים.


בין היצירות באלבום בולט השיר "Peaceful Warrior" המתאפיין במנגינה אוריינטלית הנראית כלקוחה מן המזרח הרחוק: "בתהליך ההקלטות גם לי וגם ללהקה היתה תמונה ברורה בראשנו של לוחם סאמוראי יפני היורד ממרומי הר, ומשם שם השיר" מספר פרקס.

את השיר "Nemesis" כתב פרקס בהקדשה לגיטריסט המדובר ביותר בעולם הג'אז כיום קורט רוזנווינקל:

"בשנה שקדמה לכתיבת האלבום זכיתי לנגן בלהקתו של רוזנווינקל, וזו חוויה אומנותית מהחזקות והעמוקות שחויתי. בסיבובי ההופעות הזמין אותי קורט לחלוק עם הקהל גם שיר או שניים משלי, וכשקורט מנגן את את "Nemesis" הוא מסתער על המנגינה הרוקיסטית מטבעה ככלב גדול המסתער על מנת בשר עסיסית, ותגובת הקהל אל השיר חזקה מאד".

את מנגינת הרוק הדרמתית "Harvesting Song" כתב פרקס בהשראת "פראטרס"-יצירתו של המלחין האסטוני האגדי ארוו פארט, וזכה להקליט אותו בעבר באלבום "Flow" של טראנס בלאנצ'ארד, אשר היה מועמד ל-2 פרסי "גראמי" ב-2005 .

פרקס ממשיל את יצירותיו באלבום לפסקול הבלתי נראה של חייו, ואלבומו זה גרף תשבוחות רבות בעולם הג'אז והוביל לשיתוף פעולה עם כוכב הג'אז ג'ושוע רדמן, אשר "גנב" את פרקס ולהקתו לאלבומו הבא.

מסכם פרקס: "אומר שהדיסק משלב השפעות רבות מעולמות הג'אז, מוזיקה קלאסית מודרנית, רוק'נרול והשפעות אלקטרו, אך עם זאת אינו משתייך לז'אנרים הללו-שירי הם סיפורים".

לֹהאזנה: